הכל התחיל ביום שלישי רגיל, כשנעמי נכנסה לסופר כדי לקנות חלב. פתאום היא קפאה במקום. ליד הקופה עמד בחור עם תלתלים כל כך גדולים ומרשימים, שהוא נראה בדיוק כמו הזמר המפורסם שהיא ואחותה מעריצות! "זה ינון!" היא לחשה לעצמה, והלב שלה עשה בום-טראח.

נעמי לא בזבזה זמן ורצה לספר לכל החברות שלה. תוך שעה, כל החבורה כבר הייתה שם. הן הסתובבו בין המדפים, העמידו פנים שהן בודקות את המחיר של הקטשופ, אבל העיניים שלהן היו רק על ינון. "תראו את התלתלים האלה!" לחשה אחת החברות, "הם נראים כמו עננים של צמר גפן מתוק!".

הבנות החליטו על אסטרטגיה: הן יבואו רק לקופה של ינון. הן עמדו בתור עם מוצרים מוזרים – פעם אחת הן קנו רק לימון אחד, חבילת מגבונים ובלון. הן צחקו בקול רם, סיפרו בדיחות והשתדלו שנעמי תהיה הכי קרובה אליו. נעמי חייכה אליו את החיוך הכי זוהר שלה ואמרה: "היי ינון, איזה יום עמוס, אה?".

אבל ינון? הוא היה אדיש כמו מלפפון חמוץ במקרר. ביפ... ביפ... ביפ... – זה כל מה שנשמע מהקופה שלו. הוא לא הסתכל עליהן, לא חייך, ואפילו לא שם לב שנעמי כמעט הפילה את כל חבילות הוופלים כדי שהוא יעזור לה. הוא היה בעולם משלו, עולם של ברקודים וחשבוניות. נעמי התחילה לאבד סבלנות. "מה זה?" היא רטנה, "התלתלים האלה חוסמים לו את הראייה? אני פה, ינון!"

אחרי שבוע של אדישות מצד ינון, נעמי החליטה שזהו זה. "נמאס לי מהתלתלים האלה!" היא הכריזה. בדיוק כשהן עברו ליד מחלקת הפירות, הן ראו אותו. הוא היה גבוה, עם שיער בלונדיני חלק שזהר תחת אור הפלורסנט, ועיניים כחולות כמו הים ביום קיץ. קראו לו יוני.

יוני לא היה כמו ינון. ברגע שנעמי והחברות התקרבו, הוא ישר קלט את העניין. הוא חייך חיוך רחב וקרא לעברן: "היי בנות! שוב באתן לבדוק אם המבצע על השוקולד עדיין בתוקף?". נעמי הרגישה שהיא נמסה כמו ארטיק בשמש. יוני היה מצחיק, הוא דיבר איתן, הוא שאל לשלומה של נעמי והוא תמיד ידע להגיד משהו נחמד כשעברו לידו.

במשך כמה שבועות, הסופר הפך למקום הכי אהוב על נעמי. היא כבר לא הסתכלה לכיוון של ינון (שעדיין המשיך לעשות ביפ... ביפ... באדישות). היא חיפשה רק את יוני. אבל אז, יום אחד, נעמי הגיעה לסופר עם חיוך גדול, ויוני לא היה שם. היא שאלה את האחראי, והוא אמר: "אה, יוני? הוא סיים לעבוד כאן אתמול, הוא עבר לעיר אחרת".

הלב של נעמי נשבר קצת. עד היום, בכל פעם שהיא נכנסת לסופר ועוברת ליד המדפים, היא נזכרת ביוני הגבוה עם העיניים הכחולות שבאמת ידע להקשיב. היא עדיין מתגעגעת אליו, וכל בלונדיני גבוה מרחוק גורם לה לקוות שזה אולי הוא שחזר למשמרת.